הגירה יהודית מצפון מרוקו: בין ונצואלה לישראל

תאריך: 
ב', 09/11/2017
מחבר: 
אביעד מורנו

באמצע המאה התשע עשרה, החלו יהודים מצפון מרוקו להגר לוונצואלה. תופעה זו מספקת זווית חדשה גם להבנת ההגירה המרוקאית לישראל.

במהלך מחציתה השנייה של המאה העשרים עזבו כמעט כל יהודי ארצות ערב את ארצות מושבם ההיסטוריות. ההסברים הרווחים לסיבותיה ונסיבותיה של הגירה חסרת תקדים זו נוטים לייחסה למתחים הגוברים בין יהודים לערבים על רקע פריחת התנועות הלאומיות במזרח התיכון ובראשן הציונות המודרנית. מדיניות העלייה של ישראל ויחסן של מדינות הלאום הערביות כלפי המיעוטים היהודים שבתחומן זוכים למשקל רב בניתוח מהלך ההגירה.

הסיפורים בעלי הגוון הפוליטי-מדיני חשובים ביותר, ואולם דומה שההתמקדות בהם מותירה מקום זניח לבחינת היבטים היסטוריים, חברתיים ותרבותיים אחרים ואף שיקולים אישיים במסגרת ההגירה הייחודית. ההתמקדות בעלייה לישראל – לעיתים כתהליך חד-סטרי – דוחקת אל שולי הדיון תנועות הגירה יהודיות מקבילות ומוקדמות מהאזור; למשל, הגירה משותפת ליהודים ולמוסלמים, או לחלופין, את הגירתם של פעילים ציונים ממרוקו ליעדים כדוגמת ונצואלה לאחר 1948.

אני מערער על ההנחה הרווחת כי קיים קשר סיבתי בין זהות ציונית לעלייה לישראל, בין זהות מערבית-מודרנית להגירה למערב ובין זהות מסורתית לשימור המורשת המרוקאית. הראיתי שזהויות אלו ואחרות, שנתפסות כנוקשות, התעצבו 'תוך כדי תנועה'; כלומר, לנוכח מגעים חברתיים שונים ומשתנים במרוקו, באמריקה הלטינית ובישראל.

כמאה שנים לפני הקמת מדינת ישראל, החלו יהודים מכמה מעריה הצפוניות של מרוקו להגר לוונצואלה כ'מהגרי עבודה' והם השתלבו כחלוצים בפיתוח כלכלתה. לאחר דעיכה בת כמה עשורים, על רקע עצמאות מרוקו בשנת 1956, לבשה הגירה זו צורה נרחבת בהרבה והיא כללה גם נותני שירותים קהילתיים כגון רבנים וחזנים. העלייה המקבילה לישראל מעריה הצפוניות של מרוקו הייתה דלה באופן יחסי. במהלך שנות השישים של מאה העשרים, כאשר עלו כ-70 אחוז מיהודי מרוקו בעקבות 'מבצע העלאה' בשם 'מבצע יכין', היה שיעור העולים מצפונה רק כ-30 אחוזים. אולם העלייה מן הצפון התפתחה בהמשך, לעיתים כאשר יהודים שהיגרו ליעדים אחרים באירופה ובאמריקה, ובהם ונצואלה, החליטו לעלות בשלבים מאוחרים יותר.

בחינת ההגירה היהודית לוונצואלה החל ב-1860, לצד העלייה המוכרת לישראל לאחר 1948, מעלה שאלות רבות שהניסיון לישבן מבעד לפרספקטיבה הרווחת לא עולה יפה. למשל, מדוע מכל הארצות דווקא ונצואלה הייתה ליעד מרכזי שמשך אליו יהודים מצפון מרוקו לאחר עצמאות מרוקו ובהם, כאמור, פעילים ציוניים? מדוע מלכתחילה היגרו יהודי צפון מרוקו אל מעבר לאוקייאנוס האטלנטי כמאה שנים לפני הקמת מדינת ישראל ואילו שכניהם המוסלמים לא? האם הייתה להגירתם זו השלכה על תהליכי העלייה המצומצמים מאזור זה בהמשך? ואם כן, כיצד יש להסביר את העובדה שרבים, לפחות כשליש מיהודי אזור זה, בכל זאת עלו?

זאת ועוד, בישראל של שנות השמונים רבים מעולי צפון מרוקו אימצו זהות 'מרוקאית-ספרדית' פרטיקולרית, תוך שהם מרחיקים עצמם מייצוגים מרוקאים 'מזרחיים-מסורתיים' רווחים, כגון חגיגות המימונה הציבוריות. ואולם ההתרחקות מן הייצוג המרוקאי בישראל לא נבעה מ'השתכנזות' כפי שניתן לחשוב; היא התבססה דווקא על טשטוש זהותם האירופית-מודרנית שמלפני העלייה. למשל, העולים בישראל השתלבו ברשת קהילות צפון מרוקאיות חדשות ששמו לעצמן למטרה לשמר את החכתיה, שפה ספרדית-יהודית בעלת רכיבי לשון ערבים שנהגה בצפון מרוקו עד לראשית המאה העשרים אך נשתכחה בה במיוחד לאור הכיבוש הספרדי ב-1912. האם יש לזהותם הייחודית של יהודי צפון מרוקו דוברי הספרדית בישראל קשר להגירה רבת-השנים לאמריקה מאזור זה?

בעבודתי ביקשתי לענות על שאלות אלה ואחרות תוך שאני מערער על ההנחה הרווחת כי קיים קשר סיבתי בין זהות ציונית לעלייה לישראל, בין זהות מערבית-מודרנית להגירה למערב ובין זהות מסורתית לשימור המורשת המרוקאית. הראיתי שזהויות אלו ואחרות, שנתפסות כנוקשות, התעצבו 'תוך כדי תנועה'; כלומר לנוכח מגעים חברתיים שונים ומשתנים במרוקו, באמריקה הלטינית ובישראל. שמתי דגש באפקט המצטבר של המגעים החברתיים בעיצוב רשתות דינאמיות וחובקות-עולם, שאפשרו לבסוף למדינות כוונצואלה להפוך ליעד 'יהודי-ציוני' ש'יתחרה' בישראל; וגם על תפקידן בעיצוב העלייה ואופי ההשתלבות בישראל, ולאו דווקא בקשרי גומלין ישירים עם מדיניות העלייה ממרוקו. למדיניות ישראל ולסכסוך הערבי-יהודי היה תפקיד מהותי, אך לא בלעדי ובוודאי שלא ראשוני, בעיצוב תהליכי הגירה ענפים בקרב יהודים מצפון מרוקו.

עבודתי לא רק ערערה על ההנחה הרווחת שלפיה עליית יהודי מרוקו היא סיפור הומוגני; היא למעשה הציעה סיפור רחב יותר, הן מבחינה היסטורית הן מבחינה גאוגרפית, שבו למהגרים עצמם ולמערכת הקשרים שרקמו לאורך השנים, תפקיד רב-חשיבות בעיצוב מהלך ההגירה 'מלמטה'. החיפוש אחר איזון חדש בין סיפור ההגירה המדיני-פוליטי המוכר ובין תהליכי תמורה אחרים ראוי לו שיעשיר כעת סיפורי הגירה נוספים מארצות ערב והאסלאם ויחשוף עוד את מורכבותם ההיסטורית.

נושא: 
יהדות ואסלאם
עלייה
ציונות
יהדות
שתף: 
> חזרה לכל הפירסומים