שובו של בעל לארץ הקודש: קוממיות כנענית בקרב נאו-פגאנים ישראליים

תאריך: 
ג', 09/26/2017
מחבר: 
שי פררו

בעשורים האחרונים משגשגות בעולם מגוון דתות נאו-פגאניות המבקשות להחיות את הפנתיאונים המקומיים שהתקיימו לפני הנצרות. גם בישראל יש כמה מאות נאו-פגאנים, אך רובם דווקא אינם מאמצים את הדת הכנענית הקדומה.

הפגאניזם המודרני (המכונה גם נאו-פגאניזם) הוא כינוי למגוון תנועות דתיות חדשות שהמשותף להן הוא ניסיון להחיות מסורות אתניות ומאגיות שונות, לרוב מן העולם הפרה-נוצרי. ראשיתו של הפגאניזם המודרני עם לידתה של הוויקה (Wicca), דת הכישוף המודרנית, בבריטניה שלאחר מלחמת העולם השנייה. משנות השישים הוויקה 'היגרה' לצפון אמריקה וצברה תאוצה, בעיקר על רקע ערכי תנועת הנגד האמריקנית והגל השני של הפמיניזם. הוויקה, לצד המסורות הפגאניות המערביות באופן כללי, מתאפיינת בדגש על פמיניזם ושוויון מגדרי. במהלך שנות השבעים ואילך החלו להתפתח מסורות פגאניות נוספות, דוגמת הדרואידים המודרניים אשר מזדהים אף הם עם האדמה והטבע אך מייחסים חשיבות גדולה יותר למונומנטים בריטיים דוגמת סטונהנג' ולדת הקלטית הקדומה. יש גם מאמינים המזדהים עם הפנתיאונים המצריים, היווניים ודומיהם.

כבר בסוף שנות השבעים החלו ישראלים אחדים לראות בעצמם פגאנים, לרוב בעקבות קריאת הספרים הספורים בנושא פגאניזם וּויקה שהיו זמינים אז. בישראל באותה העת היה מספר זעום של פגאנים אשר פעלו כיחידים, ללא שום היכרות וקשר עם פגאנים נוספים בישראל. בסוף שנות התשעים הביא האינטרנט לשינוי בדמות רשימות תפוצה, פורומים, קבוצות פייסבוק וקבוצות עבודה מאגית שנוסדו והתפרקו במרוצת השנים. היום מונה הקהילה הפגאנית הישראלית המבוזרת כמאתיים חברים אשר מתקשרים זה עם זה בעיקר באמצעות האינטרנט ונפגשים לעיתים לצורך  עבודה טקסית ולמפגשים חברתיים.

בימינו, בשעה שאומות מודרניות מערב-אירופיות מסוימות דוגמת בריטניה, אירלנד או איסלנד, אימצו לחיקן את עברן ה'קלטי' או הנורדי ועשו שימוש פוליטי בדמויות כגון דרואידים, המצב בחברה הישראלית הפוך. יהודים ישראלים – חילונים או דתיים – אינם גדלים לחוש קשר כלשהו לשבטים ולאומות אשר אכלסו את ארץ כנען ההיסטורית לצד העברים.

בשנים 2011–2016 ניהלתי מחקר מקיף על קהילה רוחנית זו. כפי שטענתי בכמה מאמרים שהתפרסמו בשנים האחרונות הגם שפגאנים ישראלים עשויים להשתמש בשיח בונה-קהילה, הם גם מביעים חשש תדיר מפני ההשלכות השליליות שלהן תוביל, לתפיסתם, חשיפה ציבורית, ורואים בקשר שבין הדת היהודית למדינת ישראל גורם עיקרי לחוסר הסובלנות ואפילו לרדיפה שאתה הם צופים מצד הממשלה והחרדים.

אחת השאלות שבהן עסקתי כללה ניסיון להבין מדוע מעטים מאוד מן הפגאנים הישראלים (כ-5%) ממקדים את עבודתם הרוחנית בפנתיאון הכנעני המקומי. כיוון שמדינת ישראל המודרנית ממוקמת בשטח ששימש בעבר בית לכנענים הפוליתאיסטיים, היה אפשר להניח שזרם הקוממיות הכנענית (Canaanite Reconstructionism) יהיה קבוצה ניכרת בקרב חברי הקהילה הפגאנית הישראלית. אך המציאות היא דווקא הפוכה לחלוטין.

בשל נוכחותם הזעירה בקרב חברי הקהילה הפגאנית הישראלית, מעט העוסקים בקוממיות כנענית מבצעים את עבודתם הרוחנית באופן פרטי, ובדרך כלל חוברים לשאר חברי הקהילה בטקסים קהילתיים המבוססים על אופן העבודה הנאו-פגאני והוויקאני הגנרי. מה ההסבר לפופולריות הנמוכה של האלים הכנענים?

רובם של הפגאנים הישראלים מגיעים מרקע יהודי-חילוני וחשים בדרך כלל רתיעה מסיפורי התנ"ך – אם בשל שפתו הארכאית ואם בשל השסע הדתי-חילוני. לעומת זאת, דווקא פגאנים ישראלים המגיעים מרקע דתי או חרדי יכולים למצוא בטקסטים האוגריתיים הקדומים המתארים את הדת הכנענית צליל מוכר ובו זמנית אף מרי בחינוכם הדתי אשר אסר עליהם באופן ספציפי לעבוד את הבעל והאשרה.

בימינו בשעה שאומות מודרניות מערב-אירופיות מסוימות דוגמת בריטניה, אירלנד או איסלנד, אימצו לחיקן את עברן ה'קלטי' או הנורדי ועשו שימוש פוליטי בדמויות כגון דרואידים, המצב בחברה הישראלית הפוך. יהודים ישראלים – חילונים או דתיים – אינם גדלים לחוש קשר כלשהו לשבטים ולאומות אשר אכלסו את ארץ כנען ההיסטורית לצד העברים. נהפוך הוא, שיעורי התנ"ך במערכת החינוך חוגגים את הכחדת הכנענים בידי בני ישראל כניצחון המונותאיזם היהודי על פני הפגאניזם. בנוסף לזה אומנם תנועה תרבותית ואידאולוגית אשר כונתה 'כנעניות' אכן הגיעה לשיאה תחת המנדט הבריטי בפלסטינה של שנות הארבעים, אולם היא נחשבה בלתי-מתאימה לאידאולוגיה הציונות השלטת, ודעכה לאחר ייסוד מדינת ישראל. פגאנים ישראלים אשר עוסקים בקוממיות כנענית שואבים לעיתים השראה משיריו של מייסד התנועה הכנענית, יונתן רטוש, אך נרתעים מן היסודות הפשיסטיים לתפיסתם באידאולוגיה הכנענית שפיתח.

עם זאת, מחקר שערכתי מראה כי בשנים האחרונות האלים הכנעניים מתחילים לחדור לחלק מן הטקסים והפסטיבלים המרכזיים, וכי נעשה מאמץ מודע להתאים את המבנה הטקסי האוניברסלי מבוסס הוויקה לשינויי עונות השנה המקומיים, ולהכליל בתוכו יסודות מתוך הטקסטים האוגריתיים. לפיכך אפשר להעריך כי בעתיד לבוא תהליך זה יגבר ככל שהקהילה הפגאנית המקומית תגדל.

 

לקריאה נוספת:

Feraro, Shai. 2016. ‘The Return of Baal (to the Holy Land): Canaanite Reconstructionism Among Contemporary Israeli Pagans – A Double-Edged Sword,’ Nova Religio: The Journal of Alternative and Emergent Religions 20(2): 59–81.

Feraro, Shai. 2014. ‘Two Steps Forward, One Step Back: The Shaping of a Community-Building Discourse Among Israeli Pagans, 1998–2012,’ Israel Studies Review 29(2): 57–77.

 

ד"ר שי פררו, מזכיר האגודה הישראלית לחקר דתות.

 

בתמונה: הריסות מקדש בעל בבעלבכ. באדיבות The New York Public Library.

נושא: 
אלילים
ארכאולוגיה
שתף: 
> חזרה לכל הפירסומים