העשירים מזהמים, העניים טובעים

תאריך: 
ה', 09/07/2017
מחבר: 
גיל דרור

לשינוי האקלים העולמי יש השפעות הרסניות בעיקר על מדינות מתפתחות בעלות תשתית רעועה בחצי הכדור הדרומי. אך מי שאחראיות לשינוי האקלים הן בעיקר מדינות הצפון המפותחות. כיצד אפשר להתמודד עם חוסר הצדק הגלובלי?

בצורות, שיטפונות, עלייה במפלס מי הים, הידלדלות במקורות זמינים של מי שתייה, ירידה במגוון הביולוגי, התפרצות מחלות ועוד – כל אלה השפעות של שינויי האקלים. לאלה מצטרפים גלי חום קיצוניים דוגמת גל החום בשנת 2003 באירופה, שהביא לתמותה של כ-35 אלף בני אדם וגל החום הקיצוני בשנת 2010 ברוסיה שהביא לתמותה של כ-55 אלף בני אדם.

ממודלים מתמטיים מורכבים ניתן לצפות שאם לא יופחתו פליטות גזי החממה, ולא יינקטו באופן נמרץ אמצעים על מנת להיערך לאסונות הצפויים, הפגיעה בחיי אדם ובתשתיות הבסיסיות עלולה להיות אנושה. היא תהיה אנושה בפרט במדינות מתפתחות, מרביתן בחצי הכדור הדרומי, שפגיעות יותר להשפעות של שינויי אקלים עקב היעדר תשתית ארגונית וטכנולוגית.

מה שהופך את המצב לבלתי צודק במיוחד הוא שאותן מדינות מתפתחות לא גרמו למצב זה. מרבית גזי החממה הצבורים כיום באטמוספרה נפלטו במהלך השנים מהמדינות המתועשות והעשירות בחצי הצפוני של כדור הארץ עקב הקמת תחנות כוח לייצור אנרגיה, מפיתוח תעשייתי ומתחבורה. כתוצאה מכך במדינות אלו עלתה מאוד רמת החיים והרווחה, אך למרבה הצער, לעלייה זו השפעה של ממש על אורח החיים – ודווקא במדינות המפתחות.

מרבית גזי החממה הצבורים היום באטמוספרה נפלטו במהלך השנים מהמדינות המתועשות והעשירות בחצי הצפוני של כדור הארץ עקב הקמת תחנות כוח לייצור אנרגיה, מפיתוח תעשייתי ומתחבורה. כתוצאה מכך במדינות אלה עלתה מאוד רמת החיים והרווחה, אך למרבה הצער, לעלייה זו השפעה של ממש על אורח החיים – ודווקא במדינות המתפתחות.

אחד המושגים המרכזיים בדיון אתי בהשלכות גלובליות של שינויי אקלים הוא שותפות הגורל הגלובלית. במסגרת הזאת נבחנה תבנית יחסי הגומלין הרלוונטית לנסיבות שינויי האקלים. מניתוח העמדות התומכות בהחלת כללים של צדק חלוקתי במישור הגלובלי, ולאור הסיטואציה הייחודית של יחסי מזיק ניזוק גלובליים, מועלית הצעה חדשה להצדקת החלה של חובות הקשורות בצדק חלוקתי גלובלי המכונה 'צדק כשותפות גורל גלובלית'.

לכאורה נוצר מצב של ניגוד אינטרסים בין המדינות המפותחות והעשירות, המעוניינות לשמר את ההגמוניה שלהן בקבלת החלטות בין-לאומיות בנושאי אקלים ונדרשות לממן נקיטת אמצעים לטובת מדינות מתפתחות, לבין המדינות מתפתחות דוגמת בנגלדש במזרח אסיה, מדינות אפריקה ומדינות בדרום אמריקה, שרוצות להביא לפיתוח מהיר של ארצן על ידי הרחבה של מקורות אנרגיה ולקבל תקציבי פיתוח מן המדינות העשירות. למעשה, מנקודת מבט אתית, ראוי כי שותפות הגורל הגלובלית תשנה את מפת האינטרסים הבין-לאומית. לאור הסיכון הקיומי הגלובלי, הופך האינטרס של כל המדינות וכל האנשים במדינות העולם למשותף, ולכן חלוקה גלובלית של משאבים אקלימיים ואחרים היא הפתרון ההוגן והצודק ביותר בנסיבות של שינויי אקלים. צדק בנוגע לשותפות גורל גלובלית הוא עיקרון קוסמופוליטי וקיימים בו שלושת הרכיבים של תפיסות קוסמופוליטיות: אינדיבידואליזם, אוניברסליות וכלליות.

בוועידות האקלים הבין-לאומיות בשנים 2009–2013 עלה שהמדינות העשירות אינן מוכנות, וכנראה גם לא יהיו מוכנות, לוותר על היקף הפליטות הקיים. רק לאחרונה ניסיונותיו של ממשל טראמפ להתנער ממחויבותו למאבק בשינוי האקלים משקפים עמדה שאינה רואה בהפחתת פליטות וכתוצאה מכך בהתאמת רמת החיים יעד ראוי. בפועל נראה כי המשאב האטמוספרי כבר חולק, וחלוקתו מחדש נראית לא מעשית. כיוון שבטווח הקרוב הפחתה ניכרת של פליטות בעולם המערבי אינה סבירה, ואילו הגדלה מהירה של הפליטות בעולם המתפתח עלולה להיות אפוקליפטית, נראה שנגזר עלינו לקבל את אי-ההגינות בחלוקה העתידית של הפליטות ולחפש איזון הוגן בחלוקה של מקורות אחרים מתוך הבנה שהמשאב האטמוספירי הוא בר המרה למשאבים אחרים.

הדרך היחידה למנוע מהמדינות המתפתחות לבנות תחנות כוח באופן בלתי מבוקר, ולהגדיל את פליטות הפחמן הדו-חמצני לאטמוספרה במידה ניכרת, היא לחלוק משאבים אחרים במקום המשאב האטמוספרי. ההיקף של חלוקת המשאבים צריך להיות בשיעור שווה לזה של החלק היחסי שיש למדינות המתפתחות במשאב האטמוספרי. חלוקה של משאבים אחרים יכולה להיות חלוקה של משאבי טבע אחרים או חלוקה שתבוא לידי ביטוי בשיתוף של ידע, במתן משאבים כספיים או בתמיכה טכנולוגית. חלוקה כזו של משאבים, אינה בבחינת צדקה או סיוע הומניטרי אלא מטעמים של צדק ושל שותפות גורל. מדובר בחלוקה חדשה של משאבים טבעיים וחברתיים, שראוי שתתקיים לאור ההכרח להשלים עם אי-השוויון וחוסר ההגינות בחלוקת המשאב האטמוספרי.

 

עבודת הדוקטור נכתבה במסגרת בית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר, אוניברסיטת תל אביב, בהנחיית פרופ' עובדיה עזרא.

נושא: 
תרבות צריכה
טכנולוגיה
אפריקה
שתף: 
> חזרה לכל הפירסומים